כרזה (פלקט, מודעה, פוסטר) הייתה מכשיר עיקרי לתעמולה פוליטית ולפרסומת מסחרית בשנות ה-30, כאשר החלה פעילות האחים שמיר בארץ. שנה לאחר עלייתם עיצבו האחים את הכרזה הציבורית הראשונה שלהם – ליריד המזרח 1936. באותן שנים עיצבו כרזות למוצרים של מפעלים מקומיים בצד מודעות בעיתונים לאותם מוצרים. עם תחילת הגיוס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה עיצבו האחים שמיר כרזות עבור הסוכנות היהודית ועבור חיל הנשים והצי המלכותי, ורבות מופיעות בספרי היסטוריה. עם הקמת המדינה גדל מספר הלקוחות לכרזות של שמיר: משרדי ממשלה, עיריות, גופים ציבוריים כמו קק"ל וההסתדרות, מפעלים תעשייתיים כמו עסיס ובז'רנו, ומפלגות כמו מפא"י, חרות והפועל המזרחי.
הכרזות באותה עת צוירו ביד, כולל דמויות אדם ומוצרים. רק בסוף שנות ה-50 החל שימוש בתצלומים. את האותיות של הכותרות עיצבו האחים במיוחד לכל כרזה בהתאם למסר שביקשו להעביר. עיצוב הכרזות היה משולב ומתואם עם עיצוב מודעות בעיתונות, אריזות ושקופיות פרסומת בקולנוע.
בעיזבונו של גבריאל שמיר נמצאו 110 כרזות. בניו הפקידו אותן בארכיון הציוני המרכזי, שהחזיק באותה עת 50 כרזות נוספות. מאז 2004 נתגלו עוד כרזות במכון לבון, במכון ז'בוטינסקי, בארכיון צה"ל, בספרייה הלאומית, במכירות פומביות ובאוספים פרטיים בארץ ובחו"ל.
כרזות הפכו בשנים האחרונות לפריטים מבוקשים בקרב אספנים ובני נוער. המסחר בכרזות גולש לעתים לתחום הלא-חוקי כאשר סוחרים מדפיסים רפרודוקציות בלא רשות, תוך הפרת זכויות היוצרים השמורות ליורשי האחים שמיר עד 2060. אוצרי תערוכות, חוקרים וסופרים שביקשו מראש רשות – נענו בעין יפה.
מתוך צילומים ישנים, קטעי עיתונות, מסמכים של הסטודיו ומגזינים בין-לאומיים לגרפיקה, התברר שלא מעט כרזות טרם אותרו. חלקן מצויות קרוב לוודאי באוספים גדולים כאוסף יודאיקה באוניברסיטת הרווארד, שם הכרזות אינן ממוינות על פי היוצרים, או באוסף עיריית תל אביב הסגור בארגזים באשדוד. קבוצה שלמה של כרזות לא אותרה עד היום, וזו קבוצת הכרזות הצבעוניות המודפסות על פח.

למי שמעונין במידות של הכרזות - ראה טבלאות (1-4) עם פירוט מירב כרזות שמיר כולל תיאור ומידות רוחב ואורך. הטבלאות נמצאות בסוף תצוגת הכרזות.
תודה לארכיון הציוני המרכזי עבור רשימת הכרזות