מודעות של האחים שמיר הופיעו בעיתונות במשך 40 שנה, מראשיתו של הסטודיו בארץ ב-1935, אלא שבעיזבונות שלהם נשארו רק מודעות מעטות. ראובן כהן, ראש מכון שנקר לתיעוד גראפי, ביקש מיורם שמיר לנסות ולאתר מודעות של שמיר. הפרויקט נמשך שנים אחדות במכון לבון, בספרייה המרכזית של אוניברסיטת בר-אילן, בבית אריאלה, במכון משואה ובאתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית בשיתוף אוניברסיטת תל אביב. היבול: למעלה מ-500 מודעות שפורסמו בעיתונים יומיים, שבועונים וכתבי עת מקצועיים.
למוֹדעוֹת נודעת חשיבות כפולה. ראשית, הן מלמדות רבות על הכישורים של המעצבים הן כאמנים והן כמומחים לפרסום. טכנולוגיית הדפוס ואיכות הנייר, בצד המגבלות הפיננסיות של העיתונים, יצרו בשנות ה-30 וה-40 עולם שחור-לבן: הדפסה בצבע שחור בלבד. שימוש בתצלומים הביא לתוצאות ירודות. הפתרון היה שימוש באיורים בשחור בלבד בטכניקות שונות ובסגנונות שונים. כאן באו לידי ביטוי הכישרונות של גבריאל ושל מקסים והכשרתם בבית הספר הגבוה בברלין.
העיתון הוא זירה שונה מלוח המודעות. המאבק על תשומת הלב של הקורא אינה באה לידי ביטוי רק בין מודעות הפרסומת, אלא גם בינן לבין חומרי המערכת. כאשר גודל המודעה נקבע על פי יכולתו הכלכלית של המזמין, יש חשיבות גדולה למתווה של המודעה ולטיפוגרפיה שלה. המעקב אחר מודעות שמיר מראה לנו כיצד השתכללו כישוריהם במשך השנים.
עוד חשיבות שנודעת לאיסוף המודעות יונקת מהעובדה הפשוטה שכולן מתוארכות. במוצרים גראפיים של אותו קמפיין – אריזה, תווית, כרזה, עלון או מודעה – בדרך כלל מתוארכת המודעה בלבד. אם תרצה לדעת מתי עוצבה קופסת הסיגריות סימון ארצט של בז'רנו, חפש את המודעות של המותג הזה בעיתונים.
כמה מן המודעות הציבוריות נעשו לאייקונים (מִלווה מלחמה, הטובים לטיס). כמה מן המודעות המסחריות נכנסו לפולקלור העממי (אל תתייאש, עשן כנסת 6). המודעות משקפות לא רק את רוח הזמן, אלא גם את הנורמות החברתיות והלאומיות.
אוסף המודעות עדיין לא הושלם. החוקר עירן ליטוין ועוד חברים תורמים מדי פעם מודעות שטרם נתגלו, וכולן מתקבלות בהתרגשות וּבברכה.

באיות השמות של יצרנים ומותגים בשפה העברית נתקלנו בקושי. המערכת הזו עובדת ללא ניקוד. הסיגריה הראשונה שהוציאו האחים בז'רנו בשנות ה-30 נקראה על ידם: אדם. כמה מאִתנו מסוגלים לבטא את שם הסיגריה הזו: אודם? לכן נאלצנו לאיית בכתוביות: אודם – ועם בז'רנו הסליחה.
בעיה עוד יותר סבוכה הוא שם שאי אפשר לבטא אותו כהלכה לא באיות עברי ללא ניקוד וגם לא באותיות לטיניות. בית החרושת הרמת גני לשוקולד קרא לעצמו צ-ד. (צ' סגולה, ד' סגולה). בפרסומים באנגלית נכתב השם: Ce De. מדוע לא כתבו בעברית סי די? משום שהשם בא מגרמנית. אנחנו ביקשנו לעזור לגולש וכתבנו צה-דה.
חנות בגדי הגברים הידועה א.ב.ג. O.B.G.לא נקראה אלף בית גימל וגם לא או בי ג'י. את השם ביטאו בגרמנית: אוֹ-בֶּה-גֶה. אנחנו השארנו את השם העברי ואת השם הלועזי כפי שנכתב בשנות ה-50 בפרסומות.