הסופר והחוקר ד"ר מרדכי נאור באירוע ההשקה. על המסך: עטיפת הספר "סיפורה של ישראל בבולים" מאת האחים שמיר, 1969 

 

 דברים בטקס ההשקה של הספר "האחים שמיר – מעצבים שהיו לסמל"

     אוניברסיטת תל-אביב, 23.9.16

אנחנו מכונסים כאן היום לרגל מאורע חגיגי: הופעת הספר הגדול – תרתי משמע – על האחים שמיר. זהו ספר שיש בו הרבה כישרון, גיוון, אהבה והשתקפות של המאה העשרים בארץ-ישראל, בישראל וגם בארצות הרחוקות מאתנו.

האחים גבריאל ומקסים שמיר הם מהתורמים הגדולים ליצירת הדימוי של הארץ הזו. בלעדיהם, מי כיום יכול לזכור איך נראו המדים של המתגייסים לצבא הבריטי, כרזות המפלגות השונות בתחילת שנות החמישים ועוד הרבה תרומות גראפיות, כולן בצבע, בניגוד לתמונות שנשארו מאז, שהן בגווני שחור ולבן.

דפדוף בספר "האחים שמיר – מעצבים שהיו לסמל" הוא מסע במנהרת הזמן. הוא מאפשר לנו לראות עושר בלתי מצוי של שני יוצרים ברוכי-כישרון. דפדפתי בספר, המכנס אלפי יצירות של שני האחים והעין לא שבעה מלראות: ימי מלחמה, צנע, כרזות, סמלים, בולים ובעצם "כל מה שזז" בעולם הגראפי לאורך עשרות שנים.

בשלהי שנות ה-50, ואני עדיין פרח-עיתונות העובד בעיתון צבאי בשם "במחנה נח"ל", הגעתי בדחילו ורחימו אל הסטודיו של האחים שמיר בשדרות רוטשילד בתל-אביב. באתי במשימה נחלאית לחלוטין: באותם ימים עמדו להופיע שטרות הכסף החדשים – הסידרה השנייה של בנק ישראל – ועל ארבעה מהם נראו דיוקנותיהם של בעלי מקצוע שונים – פועל תעשייה, דייג, מדען והכי חשוב מבחינתי – דמות של נחלאית, על שטר חצי הלירה.

אתם אולי זוכרים את הדמות הזאת, נחלאית במדים, אוחזת סל תפוזים. כל העולם חשב אז, שמצאו צעירה נאה, נחלאית, צילמו אותה עם סל תפוזים, וכך היה לאחים שמיר, מעצבי השטרות, מה לשים על שטר חצי הלירה.

מקסים וגבריאל שמיר סיפרו לי סיפור שונה לחלוטין: איך צילמו 5 צעירות בפרדסי הרצליה ולוד, שלהן סופר כי מדובר בצילומים למסמך ממשלתי, ומהם רקחו ויצרו את הדמות שעל השטר. מהאחים שמיר למדתי עוד כמה דברים. ביניהם: שתחילה מדובר היה שיהיה על השטר חקלאי. אחר כך נשאלו שאלות: והיכן איש הצבא במדינתנו הכל-כך ביטחונית, ומה עם אישה? וכך, הוחלף החקלאי בחיילת שהיא גם חקלאית, ואני זכיתי לפרסם ראשון את הכתבה שנקראה "נח"ל על כל חצי לירה".

עברו הרבה שנים ונפגשתי שוב עם גבריאל שמיר. הפעם זה היה באוניברסיטת תל-אביב בשנות ה-80. גבריאל שמיר היה בשלב זה של חייו מתנדב קבוע של האוניברסיטה לכל דבר גרפיקה שהמוסד האקדמי הזה נזקק לו. ערכנו אז כנס במלאות 40 שנה למדינה והוא הכין למעננו כרזה, נייר מכתבים וסמל. והכל – בכישרון, במהירות ובמאור פנים.

אני חוזר לספר. אפשר למצוא בו נגיעות בפרקים עלומים לגמרי. למשל, כרזה משנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, שהמילים הבולטות בה הן: אל תזרוק נייר פסולת וקופסאות. הנייר מובא באניות – והן דרושות להובלת חומרי מלחמה". או כרזה משנות ה-50 המחזירה אותנו לימים שבהם ענף ההדרים היה בשיאו. הכרזה הזאת מחולקת לארבע ובכל רבע יש הנחייה איך לקטוף נכון את הפרי שעל העץ, והסיסמה המסכמת: קטוף נכון, תתעייף פחות, תשתכר יותר.

פרק מיוחד בספר מפנה את המבט אל העולם הגדול, בעיקר לאפריקה המתעוררת. האחים שמיר ציירו לא רק את בולי ישראל, אלא גם את בולי גאנה, ניגריה, ליבריה, טוגו ואפילו של האי הזעיר סנט הלנה. ואם מדברים על איים, האחים הגיעו גם לאיים המלדיביים באוקיינוס ההודי וגם האו"ם נהנה מכישרונם.

ועדיין לא אמרנו מילה על המודעות בעיתונים, כמו אלה מ-1949 המעודדות את האזרחים לרכוש אגרות של מלווה מלחמה. שתי דוגמאות: "דרוש הון לאוירון" ו”צי בים בונה העם".

וכמובן, המטבעות והמדליות, האריזות, דברי הדפוס, הסמלים והלוגואים -  שבראשם ניצב כמו ענק – סמל המדינה, פרי כישרון האחים שמיר, ואליו מצטרפים סמלי דואר ישראל וארץ ישראל יפה ומעריב ובית החולים שיבא, ועוד הרבה.

מי שלא יודע להשתמש במאגר הנהדר הזה – לא יודע מה הוא מפסיד. בעשרות ספרים שכתבתי וערכתי שילבתי אין קץ פעמים את עבודותיהם של האחים שמיר, שהם ממש אוצרות של חומרים גראפיים. יעיד עלי יורם שמיר שאני גרופי שלהם זה ארבעים שנה ויותר.