"2-3 דקות יספיקו בהחלט" – אלו ההוראות שקיבלתי מן המנחה הנחמדה שלנו. ברשותכם אתחיל את דברי בנימה אישית.
בלטביה נולדו שלושה אחים. שניים, גבריאל ומקסים, היו למעצבים גרפיים, והשלישי, ליאו, היה זמר אופרה. הוא לא היגר מלטביה, אלא גורש לגרמניה, לאחר שהוריו – סבי וסבתי – נרצחו ע"י הנאצים, כמו גם אשתו ובתו.
הערב, כאן בספריה הלאומית, אנחנו ארבעה שמירים: אשתי והשותפה שלי רובי, אחי עודי והשותפה שלו בוצית. עוד שני שמירים, אורי ואודה, יגיעו מאנגליה לפתיחת התערוכה באולם הענבר הגדול בלייפאייה, באפריל.
ועוד משהו אישי: שמי האמצעי הוא אליעזר. אני נקרא על שם לוטננט אליעזר פריידברג, אחיה הצעיר של סבתי, שנפל במלחמת השחרור של לטביה ב-1918. הוא מונצח עם חבריו, משחררי לטביה היהודים, באנדרטה שעוצבה ע"י אחייניו, האחים שמיר, ב-1934.
כאשר השגרירה לירון בר-שדה הציעה בפגישה בירושלים, שאני אאצור תערוכה של שמיר בריגה ב-2018, תגובתי הראשונה הייתה בהלה: איך אייצג את יצירתם הכוללת כ-3000 עבודות בתערוכה אחת. אני זקוק לקונצפט שיאפשר תערוכה בגודל סביר.
הנושא שהצעתי לשגרירה בר-שדה היה עצמאות, שזה נושא החגיגות בלטביה ובישראל השנה – שנת 2018.
כפי שאני רואה זאת, עצמאות איננה מתבטאת בסמלי ריבונות בלבד – בסמל מדינה, דגל, שטרי כסף, בולי דואר, מדליות – אלא בעבודה קשה של בניין האומה ושל בניין המדינה. האספקטים האלה של עצמאות משתקפים בעבודות שמיר בתערוכה זו, בכל ענפי הגרפיקה.
כדי לאפיין את סטודיו שמיר כאן בריגה ושם בתל אביב, הייתי מציע את התכונות הבאות:
חתירה ללא פשרה למצויינות,
התחייבות שלמה ליעדים של הלקוח,
אוריינטציה אירופית עם השפעה של הבאוהאוז.
התערוכה חייבת חוב גדול למסירות ולמחשבה היצירתית של שלושה אנשים במיוחד:
לשגרירה לירון בר-שדה, יוזמת התערוכה,
לנספחת התרבות מאריקה פינקה, היועצת והמדריכה שלי,
ולאביב מוזס, המעצב והמפיק של התערוכה ושל הקטלוג.
ומלה אחרונה: המדליה שהופקה ע"י השגרירות היא כבוד גדול לאבי ולדודי; הם, כמעצבי מדליה בעצמם, לא יכלו לחלום על כבוד כזה.
תודה רבה לכולכם.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
.jpg)
