חדשות
תחרות שנתית לסטודנטים
בגלל G לא נסעתי לשטוקהולם
באביב 1933 הסתיימה הויזה של אבי גוטל שפטלוביץ (לימים גבריאל שמיר) והוא נאלץ לפרוש מעבודתו בחברת הפרסום גימליוס בשטוקהולם ולחזור לריגה, לטביה
מאז שהתחלתי במסע החיפוש אחרי עבודות שמיר בשלהי 1994, רציתי להגיע לעבודות שיצר אבי במהלך ההתמחות בשוודיה. לא הצלחתי למצוא ארכיון או אוסף של חברת גימליוס ולכן כיוונתי את מאמצי למודעות פרסומת בעיתונים.
מניסיוני בחברות פרסום ידעתי שעל המודעות חתומה החברה ולעיתים גם המעצב הגרפי. אך הנחתי שאין סיכוי שבמודעה תופיע חתימת מתמחה, שסיים לאחרונה את לימודיו בברלין. מכר שוודי אמר לי שהחברה חתמה G במודעות שפרסמה. התוכנית שלי היתה לאתר מודעות של גימליוס ולבחון את סגנון הציורים, הטיפוגרפיה והמתווה הכללי. הציור הוא האלמנט שיכול לזהות את הגרפיקאי טוב יותר משאר האלמנטים.
מקריאה בגוגל מצאתי, לדאבון ליבי, שחברת גימליוס היתה חלוצה ב"פרסומת רציונלית", שהתבטאה בשימוש בצילום במקום בציור (גישה שהתבססה בארץ 20 שנה מאוחר יותר). אם כך סיכויי לזהות מודעות שעוצבו על יד אבי ירדו.
שוודיה לא התברכה באתר עיתונות היסטורית - כפי שיש לנו בישראל- שבו אפשר לדפדף בעיתונים, יום יום דף דף. מן הספריה הלאומית השוודית הודיעו לי שהעיתונים של שנות ה-30 נמצאים במיקרופילם ואפשר להדפיס מתוכם מאמר או אימג'. אך האם אוכל לזהות על מסך המיקרופילם את סימן ההיכר של גימליוס –G ? הרי חתימות של חברות פרסום, מעצבים או צלמים מופיעות על מודעות באותיות זעירות.
לפני שנה היה לי ניסיון חיובי עם הספריה הבריטית. רציתי לבדוק קריקטורות של מייק (מאיר רונן) בעיתון של הצבא הבריטי ביפן. כדי לחסוך לי נסיעת חינם, ביקשתי את האחראי על מדור עיתונות לגייס מתנדב לבדוק בעיתון. הספרן עשה זאת בעצמו וכך הגעתי לקריקטורות של מייק בגיליונות העיתון מ-1946-47.
ניסיתי את הגישה הזו עם הספריה השוודית, ונעניתי: "לצערי, אין לנו משאבים למשימה הצורכת זמן כה רב". מניסיוני בפרסום ובעבודה בארכיונים, חיפוש כזה היה אורך שעתיים לכל היותר.
יורם א. שמיר
פברואר 2017
.jpg)