סמל המדינה – עד הפרסום הרשמי בפברואר 1949, ביקשה ועדת השרים לסמלים מהאחים שמיר מספר שינויים. לאחר הפרסום, הרשו לעצמם משרדי ממשלה , מעצבים, מדפיסים ואדריכלים לערוך שינויים בסמל. השינוי העיקרי המתרחש מדי פעם הוא ויתור על ההראלד – המגן. האחים שמיר הכניסו את האלמנט הזה בעקבות במחקר שלהם שגילה שמרבית מדינות העולם משתמשות באותה תקופה בהראלד כדי לבטא ריבונות וממלכתיות. הראשון שוויתר על ההראלד היה ריכרד הראל, היועץ של ועדת הסמלים, שהחליף את ההראלד בריבוע עבור נס הנשיא. העיצוב שלו אושר ע"י הנשיא חיים וייצמן
במקומות אחדים ויתרו על הרקע לחלוטין. בבניין של בית המשפט העליון, שנחנך ב-1992, האדריכלים עדה כרמי-מלמד ורם כרמי בחרו ברקע שקוף ועליו המנורה, ענפי הזית והמלה "ישראל" -- ללא ההראלד. (בכל בתי המשפט האחרים מותקן סמל מדינה מלא בגוון ברונזה מעל כס המשפט). ההרכב החסר –סמל מדינה ללא רקע – מופיע מדי פעם על דוכני נואמים בטקסים ממשלתיים. שינויים נעשים גם בהצללה של המנורה ובתבליט של בסיס המנורה.
אך השינויים השכיחים ביותר נעשים בהרכב הצבעים. האחים שמיר בחרו בכסף וכחול בהיר, אך ההרכב הזה נשכח עד מהרה. בדרך כלל מודפס הסמל בגוונים שונים של כחול. נייר המכתבים של ראש הממשלה בנימין נתניהו מודפס בזהב.
