ערן ליטוין שלח לי קטע מהעיתון "תשע בערב" על תערוכת האחים שמיר ב-1940. אגב, בקלסר של גבריאל שמיר יש קטע על התערוכה הזו, קטע שהופיע בעיתון דבר. בין השאר הוזכר עיתון ילדים בשם "אך, שמח".

מעולם לא שמעתי עליו, ולכן פניתי לד"ר מרדכי נאור, עורך "קשר" לשעבר. מוטקה הפנה אותי לחוקרת, החוקרת הפנתה אותי לפרופ' זהר שביט, וזו הפנתה אותי ליעל דר.

יעל מכירה את העיתון והציעה כי אעיין בספרו של אוריאל אופק "ספרות ילדים עברית".

מצאתי את הספר בבית אריאלה. באינדקס אמנם מופיע "אך, שמח", אך הדפים עצמם לא היו בספר. מצאתי עוד כרך ושם היה תיאור של העיתון על גבי עמוד וחצי.

העורך היה לוין קיפניס. הציור הוא של האחים שמיר. המוציאים לאור היו האחים שמיר בשיתוף חותך גלופות הלינוליאום (הם יצרו לעצמם פסבדונים - מ' גרין). רק שני גיליונות יצאו ב-1940 ואז העיתון חדל להתקיים.

איך מוצאים את הגיליונות עצמם? יעל דר יעצה לי לברר במרכז אוריאל אופק בבית ברל. כעבור שבועיים הודיעו שלא מצאו.

גלשתי באינטרנט ומצאתי שאשתו של מוטקה נאור, לאה נאור, הוציאה ספר על לוין קיפניס. פניתי אליה, אך היא לא הכירה את עיתון הילדים הזה. היא חיפשה, תוך שיחתנו הטלפונית, בביבליוגרפיה שיצאה על לוין קיפניס ואף שם לא מצאה. לאה הציעה שאפנה למרכז לוין קיפניס במכללת לוינסקי, אף על פי שכל מה שיש להם רשום בביבליוגרפיה.

במרכז קיפניס הציעו שאפנה לציונה קיפניס, כלתו. "כן, שני הגיליונות נמצאים אצלי". ביקשתי לצלם, והיא אמרה: "תבוא היום". נסעתי לבית האבות ברמת השרון שבו היא מתגוררת עם בעלה שי. צילמתי את שני הגיליונות (אחד מהם במצב התפוררות) וביקשתי שתמסור אותם לסריקה מקצועית. היא לא הסכימה להוציא אותם מהבית. הצעתי שנסיע אותה, עם העיתונים, למכון שנקר לחקר ותיעוד העיצוב, ושם יסרקו בנוכחותה.

וכך אכן היה.

הטריד אותה מאוד שהעיתונים לא הופיעו בביבליוגרפיה, שעליה עבדה עם אליהו כהן 12 שנה.

לאחר עלעול בספר נפתרה החידה. העיתון מופיע פעמיים בביבליוגרפיה, אך לא בשמו אלא על פי הכותרת של סיפור השער: גיליון אחד – "מפולת המן"; גיליון שני – "החברות על הירדן". 

שי קיפניס סיפר לי שאביו השתמש בפסבדונים רבים. אחד מהם היה ל' שמיר על שם העיירה שממנה בא: אושומר, אוקראינה.

לאחר דיון קצר בין הבן והכלה הם הסכימו שהבעלות על שני גיליונות תירשם במכון שנקר: אוסף משפחת קיפניס.

בהמשך הביקור הם הראו לי עבודות גראפיות של קיפניס, וּבעיקר עיצוב כותרות לספרים. הצעתי שציונה תיקח עִמה את העבודות למכון שנקר ושם יסרקו גם  אותן. היא הסכימה וכך קרה.

כעבור מספר חודשים ראיינה אותי בטלפון יעל דר על הדרך שבה מצאתי את גיליונות "אך, שמח" לקראת מאמר שהיא כותבת למוסף הספרות של הארץ. היא העלתה השערה שהאחים שמיר, כמו"לים של העיתון, לא התכוונו להוציא באופן קבוע שבועון לילדים אלא להוציא שני גיליונות בלבד לפורים.

אמרתי שההשערה שלה מתקבלת על הדעת, שכן שבתקופת המנדט הוציאו עיתונים חד-פעמיים. כבר ראיתי עיתונים חד-פעמיים פוליטיים והיתוליים במכון לבון ובספריית מהלמן באוניברסיטת תל אביב.

מאמרה של יעל דר "מוכרחים להיות שמח" הופיע בעיתון הארץ בפורים, 28 בפברואר 2009. על פי יעל דר, "אך, שמח" היה עיתון הילדים הראשון שהודפס בצבעים. אחד הגליונות הופץ שוב, בשינוי תאריך, שנה מאוחר יותר.

יורם שמיר 2009