בשנת 2007 מצאתי בגנזך המדינה בירושלים התכתבות משנת 1950 בין מנהל אגף הספנות במשרד התחבורה ובין מנהל הדואר: "אגף הספנות מבקש לאשר נס לאניות דואר". כעבור ארבע שנים, בשנת 1954, אישרה ועדת שרים את הנס. אגף הספנות הודיע שהוא בחר בעיצוב של האחים שמיר. צילמתי את המסמכים והעברתי אותם למכון שנקר. העיצוב עצמו לא היה מצורף למכתבים.

חיפשתי את הנס. לאחר ניסיונות אחדים הצלחתי לדבר עם האוצר של המוזיאון הימי בחיפה. הוא אמר שבמוזיאון אין דוגמה של הנס והציע שאפנה לארכיון צים או לשני רבי חובלים. פניתי לרב חובל ירקוני. 

תוך כדי שיחת הטלפון הוא דפדף בספר "דגלים" של זאב הים ומצא את הנס. הוא הסביר לי שאניות נושאות דואר מבקשות עדיפות בתור לכניסה לנמל. הנוהג היה שאנייה נושאת דואר מניפה את נס הדואר בכניסה לנמל היעד שלה.

רב חובל ירקוני סרק את הנס של שמיר, שלח לי, ואני העברתי למכון שנקר. 

פשי אפטר, בעליה של בסטה בשוק העתיקות בכיכר דיזינגוף, רכש בעבורי שתי חוברות של חבל ימי לישראל, שכתב ד"ר י' זבה  ב-1941. העטיפה עוצבה ע"י האחים שמיר.

בפברואר 2010 עברתי על גליונות עיתון דבר ממלחמת העולם השנייה במסגרת הפרויקט שלי על הומור בפרסום. בגליון מ-10 במאי 1940 מצאתי כתבה על "תערוכת הגרפיקה השימושית של שמיר". קטע זה נמצא אצלי בבית כבר 17 שנה, באלבום שהשאיר לי אבי. הפעם הסתכלתי בו ביסודיות וסימנתי את כל העבודות של שמיר שנזכרו בכתבה. שתיים מתוכן קשורות בים. הראשונה, סמל החיִל (חבל ימי לישראל), נמצאת אצלי על גב החוברות של זבה, אך לא ידעתי שהסמל עוצב ע"י שמיר. השנייה היא חוברת "היהודים והים". פניתי לספריית המוזיאון הימי בחיפה. לאחר בדיקה הודיעה לי הספרנית שאין בידה חוברת כזו והפנתה אותי לספרייה של אוניברסיטת חיפה. התשובה שקיבלתי באינטרנט: מספר הזיהוי שלך איננו מוכר במאגר שלנו. פניתי לאיתמר ספרים והתשובה: "אחפש". פניתי לבית הספרים הלאומי והם מצאו את החוברת "היהודים והים" מאת שמואל טולקובסקי בהוצאת הליגה הימית העברית. לבקשתי שלחו לי סריקה של העטיפה. על פי ויקיפדיה, הליגה הייתה קיימת שנה אחת בלבד – 1937.

יורם שמיר  2010