‎הקשר ברור, ישיר וּמובן, ואם לא, אז לאחר קריאת הסיפור הזה הכול יתבהר.
 
‎רעיון ייצור השעונים עלה בשנת 1947 במוחו של המהנדס דוד לשם, בנו של שען. הוא הגיע למסקנה כי שעונים קשה לייבא אך כוח האדם בארץ יהיה מסוגל לעמוד במשימה של הרכבת שעונים. ‎בשנת 1950 הוא יסד בית חרושת לשעונים בשיתוף קבוצה אמריקנית שבראשה עמד מר מ' בראודי (או ברוידא), נשיא הסתדרות ציוני ארה"ב לשעבר ושהייתה מיוצגת על ‎ידי מר מאיר הארטמן ממנהלי "עמידר".

‎בית החרושת נקרא "אורלוגין" והוא הוקם בתל בנימין, לימים רמת גן. ‎נרכשו מכונות אוטומטיות, וכפי שנכתב בעיתונות באותם ימים: "החדישות ביותר בעולם".
 
‎המפעל החל לעבוד ב-1950 בשיטת הסרט הנע וחוץ ממנגנוני השעונים המיובאים הכול נעשה בארץ (והרי מה יש בשעון חוץ מהמנגנון שהוא לב העניין הלא כן?). ‎היצוא לאחר שנת פעילות אחת היה בעיקר לארצות סקנדינביה אבל גם אמריקה ודרום ‎אפריקה גילו התעניינות ב-4000 השעונים שיוצרו בכל חודש בחודשו (ובנתון אחר 200 שעונים ו-200 שעונים מעוררים בכל יום. החשבון לא כל כך מסתדר לי).
 
‎המפעל עבד ביעילות, וכפי שנכתב בזמנו על 30 עובדיו: "...ברובם עולים חדשים, ‎והללו גילו הסתגלות  מפתיעה לעבודה, ומכאן האחוז הנמוך של תאונות עבודה ‎במקום...". ‎בנוסף לעובדים היו גם שני מומחים מחו"ל שפיקחו על הייצור ודאגו שגם הפסולת תיכנס לשימוש חוזר "כי אין העת מתאימה לבזבוז כלשהו".

‎לאחר שנת עבודה צופה מר לשם לעתיד וּמאמין כי תהיה התפתחות נאה ביותר של המפעל, הן מבחינת השיווק המקומי והן מבחינת היצוא לחו"ל. ‎בנוסף מציין מר לשם בראייתו החדה לעתיד לבוא (והוא בוא יבוא, את זאת תראו בהמשך): "יש לי ‎יסוד מוצק לתקוותי זו [של התפתחות המפעל], בימדה שהגורמים הנוגעים בדבר יתייחסו לכך בתשומת הלב הראויה".

‎במהלך פעילות המפעל התחילו ליצר שעוני שבת חשמליים, והכוונה הייתה שהם יהיו זולים ב-20% משעונים דומים מתוצרת חוץ ומן הסתם גם טובים יותר. בסדרה הראשונה תוכנן לייצר כ-5,000 שעונים מהסוג הזה.
 
‎ענן קטן מתחיל לרחף מעל המפעל החדיש והיפה בצורה של קשיים בהשגת הרישיונות של ‎יבוא חומרי הגלם וכן בהצפת השוק המקומי בשעונים מוברחים.

‎בשנת 1954 מאשים ביח"ר "אורלוגין" את משרד האוצר במדיניות עויינת, כגון ‎שהאוצר מסרב לתת הקצבת מטבע חוץ וכן שמדיניות משרד האוצר היא העדפת עסקות טרנזיט משולשות במקום עידוד היצוא המקומי. אורלוגין מאיים שבעקבות כך הוא ייאלץ לסגור את שעריו.

האוצר לא החריש, אלא ענה כי לא כך הדבר והתריס כי בית החרושת לא עמד בהתחייבויותיו לייצור וליצוא, וכן כי הדיווח על ארבעים עובדים במחלקת השעונים ליצוא הוא שקרי, והמפעל הוא למעשה בית חרושת למתכת, ובסך הכול יש מספר זעום של עובדים במחלקת השעונים. משרד האוצר טען כי אורלוגין דרשה מונופול על ייצור ‎השעונים באמצעות הטלת איסור על שתי חברות אחרות לייצר שעוני יד וּלשווקם בארץ. כמו כן הם ‎גילו כי אורלוגין מביאה ארצה מנגנונים גמורים וּבלתי מפורקים. בקיצור, שום דבר לא השתנה בשישים השנים האחרונות.
 
בצל הוויכוחים והיעדר הסיוע, המצב הקשה שהחל כעננה קטנה הפך לסערה גדולה. ואף על פי כן, במרץ 1956 מוצא המהנדס דוד לשם זמן להתחתן. רבה הישיש (כבר אז) של רמת גן, הרב ש"ז לנדרס, קידש את ד"ר רננה בן גוריון ואת המהנדס דוד לשם בטקס נישואיהם ‎בבניין המועצה הדתית ברמת גן. הורי הכלה, להפתעת כולם (ונושא זה שווה בדיקה) לא ‎נכחו בטקס הנישואים וכך גם אחות הכלה, הגברת בן אליעזר. את מוטות החופה החזיקו ‎מזכירו הצבאי של שר הביטחון (סגן אלוף נחמיה ארגוב), מפקד הצנחנים ועוד שני קצינים. נכחו עמוס בן גוריון וכן המזכיר הכללי של בית חרושת אורלוגין, מר דוד מונבז (שהפך לחתנו של לשם בעקבות היותו בן משפחה של פולה בן גוריון. הוא יוזכר ‎בהמשך).
 
‎המצב הולך וּמחמיר, ושנה לאחר מכן (בשבעה ביולי 1957) נחשד בעל בית החרושת, ידידנו מר לשם, בהברחת מטבע חוץ. לשם עמד להמריא משדה התעופה בלוד עם עורך דין תל אביבי כדי להמשיך בחו"ל משא ומתן מסחרי. לאחר שעורך הדין עבר את הבדיקה במכס, הוכנסו לכיסו המחאות בלירות שטרלינג. אנשי המשטרה הבחינו בכך ועצרו במקום את לשם כחשוד בביצוע המעשה. בשנה זו נפטר לשם. חתנו, מונבז, נעצר מספר חודשים לאחר מכן בשדה התעופה כאשר חזר מארה"ב. כל המסמכים שאותם נשא נלקחו לעיון רשויות החוק, לבדיקתם ולניתוחם.

‎המפעל שהוקם בקול תרועה רמה נסגר בשנת 1958 והיה צו של מינוי מפרק זמני/כונס ‎נכסים שניסה לדאוג ל-43 עובדי המפעל. עם צו הפירוק הסתיים מאבק ממושך של מפעל ‎שעונים זה. ייצור השעונים בארץ נפסק למעשה, מאחר שגם בית החרושת המתחרה פשט רגל לפני כן. ‎במאי 1959 קנו את המפעל מר י' דוביצקי וחברת תרמאויל, וכאן מסתיים סיפורנו על בן גוריון, על חתונה שלא הגיעה, על מעצר בשדה התעופה ועל שעון אורלוגין.
 
‎הדי אור

(האחים שמיר עיצבו סדרת מודעות לשעוני אורלוגין)