'האגדה לבית שמיר'

גבריאל ומקסים שמיר ,וקבוצה נלהבת של אמנים יוצאי מרכז אירופה, הניחו את היסודות להתפתחותה של דיסציפלינה, שלימים תמלא תפקיד מרכזי בחברה, בסביבה ובכלכלה הישראלית –גרפיקה שימושית. לימים היא נקראה עיצוב גרפי,  והיום היא מרכיב מרכזי בהגדרת התקשורת החזותית.

קבוצת עילית זו פיתחה למדינה-שבדרך ולמדינה-שזה-עתה- נולדה שפת דימויים במגמה לשפר את התקשורת בעם, להעניק לו תחושת ממלכתיות ותחושת 'ככל העמים', ולאפשר לו הפגנת עוצמה. שפתם החזותית ניזונה  -והייתה המשך-למסורת מרכז אירופית, שעברה הסבה לסביבה מזרח תיכונית; שפה המאופיינת בשליטה בכלים מגוונים וביכולת להגיב לצרכי התקופה ולאופנותיה.

אישיותם של האחים שמיר נתפסה כמאפיינת דמות מעצב מודרני – אינטליגנטי, חקרן, צלול בחשיבתו, רהוט בלשונו, יצירתי ומקצועי בעבודתו. ביחד ניהלו משרד משגשג שתחומי עיסוקו מגוונים; ביחד היוו מנהיגות באגודה המקצועית וביחד שימשו מורי דרך לדורות של מעצבים.

בפתיחת תערוכת העבודות שהוגשו לתחרות עיצוב כרזה בנושא בטיחות בדרכים עמדה קבוצת צעירים בוגרי מכללות אנגליות משתאה נוכח כרזה של שמיר עם דרקון יושב כשמכוניות נעות במעלה זנבו. הכותרת - "היה דרוך לקראת הבלתי צפוי". זה היה סגנון גרפי-איורי לא כפי שנלמד באותה תקופה. זה היה מפתיע, בלתי צפוי וזכיר. הביצוע (הידני) היה מושלם, ניחוח של מקצוענות שתורגם לפרס ראשון.

האחים שמיר זכו שעבודותיהם ישמשו ראי לשנים הגורליות לפני קום המדינה ולארבעה העשורים הראשונים של התפתחותה, ואולי הזכייה הגדולה  ביותר הייתה עיצוב סמל המדינה. מרתקת הסמליות שבדבר – עבודה מסוגננת להפליא, הסימטריה משרה ממלכתיות, המנורה קושרת עם לעברו; ענפי הזית - את הכמיהה לשלום; המגן – את הבית; הבית הלאומי, כפי שראו אותם המעצבים הלאומיים.

פרופ' ירום ורדימון, חתן פרס ישראל

יורם הוסיף,

 

עד כאן דברי פרופ' ורדימון. הבוקר קראתי ב"הארץ" סיפור של ליאוניד פקרובסקי, שוער בבניין משרדים וסופר. הנה קטע מדבריו.

" אני מודה לך ששלחת אלי את המאמר על יוני. ריגשת אותי" –בנימין נתניהו.

 

שני המשפטים הקצרים הללו – אחד של הודיה ואחד של הבעת רגשות – היו עבורי אותו מטה קסמים שבאמצעותו התגברתי על הבירוקרטיה הישראלית הבלתי מנוצחת. וכאן חשוב לי להעמיד דברים על דיוקם: לא המשפטים עצמם היו מטה הקסמים אלא הסממנים של השלטון הגבוה ביותר: שם השולח, עם חתימה מאגית ורחבה, וגם הנייר שעליו הודפס המכתב עם סמל המדינה.