בראשית 2008 מצאתי בגנזך המדינה פרוטוקול משנת 1950 של ועדת הסמלים הממשלתית. הוועדה הזמינה חמישה מעצבים, בהם האחים שמיר, להגיש הצעה לנס הנשיא.

פרנץ קראוס כתב למזכיר הוועדה שהוא שמע שהמקום הראשון שלו ולכן מגיע לו הפרס, שהוא גבוה יותר מדמי ההשתתפות שקיבל עד כה. מכך הסקתי שנס הנשיא הנוכחי הוא פרי עבודתו של קראוס (אף שלא מצאתי שום מכתב המודיע לו שהוא זכה). בנו של קראוס, מיכאל, מנסה עתה למצוא את ההצעה של אביו.

אבל דפדוף נוסף בתיק הביא אותי למכתב של ד"ר מיכאל סימון, האחראי על הטקס במשרד החוץ: "נצטוויתי על ידי נשיא המדינה להודיע לוועדה שהחלטתה לא מקובלת עליו". ומוסיף ד"ר סימון: "הנשיא ביקש לראות את כל ההצעות שהוגשו לוועדה ובחר בהצעה הרצ"ב" (לא היה מצורף דבר למכתב בתיק של גנזך המדינה). סימון מבקש להחזיר את העניין לוועדה ולהתחשב ברצון הנשיא. צילמתי את הפרוטוקול והוא נמצא עתה במכון שנקר.

בפרוטוקול של הישיבה הבאה של הוועדה נאמר כך: "התקבלה הצעתו של אראל". אראל היה יועץ הועדה, מעצב גרפי ועובד המדפיס הממשלתי. מהניסוח לא היה ברור אם אראל הציע לקבל את אחתההצעות המתחרות במכרז או שעיצב הצעה משלו.

באביב 2009 שלחתי דוא"ל לימימה רוזנטל, סגנית הגנז הראשי, ובו ביקשתי עזרה לפתרון התעלומה. מיכל זפט, מנהלת אולם הקריאה, הכינה מספר תיקים מלשכת נשיא המדינה וממשרד החוץ. קבעתי שאגיע ב-6 במאי כדי לעיין בתיקים ולהיפגש עם ימימה, שגילתה עניין במחקר שאני עורך על האחים שמיר. פניתי גם ליד ויצמן - לא מצאתי פתרון.

ב-12 באפריל הגיע מכתב מתמר ארבל ובו כתבה של שלושה עמודים מ"ידיעות אחרונות" 21.9.84.

שלמה שמגר ראיין בגרמניה את אראל (85), לשעבר ריכרד לוי. הוא חזר לגרמניה בשנות ה-70. באפריל 2011 נפתחה תערוכה רטרוספקטיבית שלו בעיר הולדתו. אראל סיפר שהוא עצמו צייר את נס הנשיא ושווייצמן אישר את העיצוב שלו. התעלומה נפתרה. בני עופר סבור שצריך למצוא עוד מקור שיאשר את גרסתו של אראל.

הצעתי לבנו של אראל, יונתן, להציג את נס הנשיא בתערוכה של אביו, אבל האוצר הגרמני אמר, לדברי יונתן, שאי אפשר להכניס עוד פריטים לתערוכה (4 חודשים לפני הפתיחה).

בריאיון מספר אראל שהכיר את האחים שמיר בעת לימודיהם בברלין. כמו כן סיפר על תהליך הבחירה בסמל המדינה.

באוסף פבזנר, בספרית מהלמן שבאוניברסיטת תל אביב, ראיתי כרזות שעליהן חתום אראל. ייתכן שישנן כרזות שלו בארכיון הציוני המרכזי.

יורם שמיר 2008