באמצע דצמבר של שנת 2010 החלטתי לסיים סוף-סוף את הדבקת אקס ליבריס על הספרים בכל הבית. נותר עדיין המדף העליון במשרדי, מדף שהתעכב בגלל המשבר בעמוד השידרה בקיץ. הגעתי לספר "חיים וייצמן" (עורך: מאיר ווייסגאל, הוצאת יבנה, בלא תאריך) ומצאתי הקדשה בכתב יד:

למר שמיר
שבחסדו צייר את ד"ר חיים וייצמן בוועידה הארצית של שוחרי האוניברסיטה ב-27.5.47
א' בבלי  23.6.47

הוספתי את העבודה הזו ל"רשימת עבודות שמיר שטרם נמצאו" ויצאתי לחיפוש. 

טלפנתי לאגודת שוחרי האוניברסיטה העברית וביקשתי לברר אם הציור מוצג במקום כלשהו בקמפוס. כעבור שעות מספר הודיעו לי שהאוצרת של הקמפוס בדקה ושאין רישום כזה.

שלחתי מייל ליד וייצמן ברחובות וקיבלתי תשובה מהירה – אין בידיהם ציור כזה.

או-אז החלטתי לחפש את בבלי. הגישה שלי תהיה: אבי נתן במתנה את הציור לבבלי והוא העניק את הספר לאבי.

רובי ידעה שהיה בבלי במשרד החוץ. פניתי לדיפלומט לשעבר, חברנו אורי בר-נר, והוא השיג את הטלפון של מיקי בבלי.

מיקי היה אדיב מאוד ודיסקרטי לחלוטין. הוא לא שאל מדוע אני מחפש את בבלי. א' בבלי הוא הלא אליעזר בבלי, דוֹדוֹ, שהיה גזבר הסוכנות. הוא נתן לי את מספר הטלפון של בן דודו, דן בבלי. 

דן לא ידע אם אביו היה יו"ר או חבר באגודת שוחרי האוניברסיטה, אך אישר שהיה מעורב בפעילויות ציבוריות רבות.

בין הניירות שהשאיר אביו לא היה ציור של וייצמן. אביו הכיר את וייצמן בשנות ה-30, כאשר שימש בתפקיד יו"ר הסוכנות ובבלי שימש מ"מ גזבר הסוכנות. כשקמה המדינה נענה אביו לקריאת אליעזר קפלן, עזב את משרד רואי החשבון שלו והצטרף למשרד האוצר. הפקידות הבכירה נסעה לרחובות להתייצב לפני הנשיא וייצמן. "אבי חזר גאה מאוד מהפגישה", סיפר דן. וייצמן לחץ את ידו ואמר לכל הנוכחים: "עליו אני יכול לסמוך".

אני מוותר בשלב זה על המירוץ אחר הציור ואנסה לאתר צילומים מהוועידה הארצית של שוחרי האוניברסיטה. אולי בין הציורים יהיה צילום של הציור .

יורם שמיר 2010