בראשית שנות ה-80 גייסתי את אבי, גבריאל שמיר, לעבודת פרו בונו עבור אוניברסיטת תל אביב, שהייתה באותה עת בקשיים כספיים. אחת העבודות הראשונות הייתה כרזה של נוף הקמפוס, והיא נועדה להיות מוענקת כשי לתורמים. שמיר יצר קומפוזיציה של שבעה בניינים על פי דימיונו ולא על פי מיקומם הפיזי בקמפוס. הוא הוסיף מעין אמפיתיאטרון ותיבל בעצי דקל. את הכרזה צייר בפחם על נייר חום ואת  החלקים הבהירים – בצבע לבן.

הציור המקורי נעלם. המלב"ד במחלקת אספקה טען שהחזיר אותו לאגף קשרי חוץ, והאחראית באגף נשבעה שמעולם לא קיבלה את המקור. כאשר הלך שמיר לעולמו, עדיין לא נמצא הציור. כעבור שנים אחדות בוצע שיפוץ כללי במשרדי האגף: לפני סיוד הקירות הוזזו כל הרהיטים במדור הצילום. מאחורי ארון מתכת נתגלה האוריגינל. עם פרישתי מן האוניברסיטה ב-2004, ביקשתי את רשותו של הממונה עלי, יחיאל בן-צבי, לקחת את הציור לביתי. הוא נעתר ברצון.

הכרזה הודפסה בגרסאות נוספות, שעוצבו על ידי גילי בל פרידמן באגף קשרי חוץ. בכולן שימש הציור של שמיר רקע  בצבעים חוורים ועליו הודפסו הכותרת והטקסט.

עבור מרכז הספורט של האוניברסיטה, עיצב גבריאל שמיר כרזה לשבוע הספורט הבין-לאומי לסטודנטים. במרכז הכרזה צייר כדורסל ועליו כובע אקדמי עם גדיל זהוב. ברקע יש שישה גוונים של כחול. את הציור המקורי ראיתי מספר פעמים בכל שנה, כשהשתתפתי בישיבות במרכז. הוא היה תלוי בשורה של כרזות מודפסות. לאחר הסתלקותו של שמיר, הצעתי לאריה רוזנצווייג, מנהל המרכז, עסקת חילופין: אביא לו כרזה מודפסת ממוסגרת והוא ייתן לי בתמורה את המקור. למרות שידע שאין בעסקה כל היגיון כלכלי, הוא עשה מחווה לזכרו של שמיר. המרכז השתמש ללא בקשת רשות באלמנט המרכזי, הכדור עם הכובע האקדמי, להנפקת מדליות ספורטאים מצטיינים. נודע לי על כך במקרה, כעבור שנים, והחלטתי לא לעורר מהומה.

ב-1989 ארגנה פרופ' יפה קידר כנס בין-לאומי לחקר סרטן השד. לאחר שהתבקש לעצב כרזה לכנס, התלבט שמיר במשך ימים כיצד לתת ביטוי חזותי לנושא הכנס. צילומים קליניים הוא דחה על הסף. צילומים של שדיים בריאים נראו לו בלתי מתאימים למוסד ציבורי. אז עלה בדעתו שעירום באמנות המערבית קיבל הכשר אפילו תחת שלטון הכנסייה, בתנאי שהוצג בקונטקסט של אירוע מיתולוגי או היסטורי, אך לא בקונטקסט ארוטי. שמיר בילה שעות רבות בספריית האמנות שבביתו, עד שמצא שד לתפארת, כשר למהדרין: "לילה", פסל של מיכלאנג'לו המוצב על קברו של ג'וליאנו דה-מדיצ'י בפירנצה. יפה קידר היתה מרוצה מאוד מן הרעיון, הזמינה תצלום של הפסל בגובה 2.5 מטר והורתה להעמידו על במת הכנס.

לאחר הכנס עבר התצלום לסדנה של האחראי על השילוט באוניברסיטה, יוסי ברונז, והוצב מאחורי כסא המנהלים שלו עד שפרש והגיע תחתיו מחליף חובש כיפה.

יורם שמיר 2005