בקלסרים של גדעון שמיר מצאתי מכתבים  מ-1934 של האחים טאונוס, יבואני משאיות ואוטובוסים, הדנים בהזמנת שקופיות לקולנוע. מכאן הסקתי שסטודיו שמיר עסק גם בשקופיות.

רעיה נבו מאיגוד המפרסמים (כיום איגוד השיווק) הפנתה אותי לאסף רזניק, הבעלים לשעבר של שפט יאה נאה. הוא אמר לי ש"מסר" את החברה לעובדיו ונתן לי את שמה של העובדת הבכירה. היא סיפרה לי שהם "לא שמרו את השקופיות כשסגרו את החברה".

רעיה נבו הפנתה אותי לזכיינים נוספים של פרסום בקולנוע: דיברתי עם שמעון כהן, בעליו של פרסום בר-כהן, והוא אמר: יצאתי מהתחום לפני 20 שנה. לא נשארו לי שקופיות. את שלמה אבוטבול, בעליו של אורקולטון, לא הצלחתי לאתר.

בערב לזכר קולנוען ישראלי הציג ד"ד גרוס, מומחה לתולדות הקולנוע הישראלי, מספר סרטי פרסומת מסוף שנות ה-20 ושנות ה-30. פניתי אליו והוא הציע שאתקשר לעו"ד אליעזר ריבלין בירושלים (אחיו של יושב ראש הכנסת דאז), אספן של שקופיות. ריבלין ביקש שאשלח לו רשימה של  מפרסמים שעבדו עם האחים שמיר. לאחר חודשים אחדים הודיע לי שבאוסף שלו יש רק שקופיות של מפרסמים ירושלמים.

בדקתי בארכיון של החוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב - אין. בסינמטק של תל אביב - אין. בסינמטק ירושלים - אין. בחנות פלשתינא בשוק הפשפשים ביפו - אין.

ראודור ורדימון, מבניו של ורדימון (בעליו של קולנוע אלנבי), אמר לי שבעלי בתי קולנוע לא החזיקו אצלם שקופיות אלא החזירו כל שבוע את השקופיות לשפט יאה נאה.

בדקתי בפורום פילם. מזכירת המנכ"ל הודיעה לי שהבעלים של החברה איננו יודע איפה מחזיקים שקופיות.

ב-20.9.08 קיבלתי ממיכה ריס קטלוג של אגודת הצירים (כן, זה האיות המדויק) העברים לגרפיקה שמושית בארץ ישראל מ-1936. האחים שמיר יוצגו בארבע עבודות:
שתי כרזות (המונח בקטלוג - מודעה), מודעה לעיתון ושקופית לקולנוע (המונח - דיאפוזיטיב).
השקופית עוצבה עבור חברה א"י לאוטומובילים בע"מ ומפרסמת את פורד. כל העבודות בקטלוג מודפסות בשחור בלבד וכך גם השקופית של שמיר.

השקופיות באותם זמנים הודפסו על נייר צילום והתקבל צילום ש/ל. לאחר מכן הן נצבעו ביד. אִמי היתה עובדת בבית בלילות, לאחר יום עבודה בסטודיו, בצביעת דיאפוזיטיבים ומכאן ההיכרות האישית שלי עם התהליך.

יורם שמיר