בית המכירות בן-עמי אנדרס התכונן להציג במכירה פומבית ב-25.9.08 שלוש עבודות של שמיר. הוא הדפיס הזמנות צבעוניות וציין את שמותיהם של שמיר, של וליש ושל אחרים. בן-עמי הזמין אותי ל-preview לראות את העבודות עוד לפני התצוגה. הוא סיפר לי שבכוונתו להסיר את העבודות, כי נאמר לו שהמוכר הוא אדם מפוקפק. 

בדקתי את העבודות: בולי מועדים לשמחה בגיליון זיכרון (הוצאה פרטית), סקיצה לשטר כסף של בנק ישראל 50 ל"י, סקיצה לשטר 5 ל"י - כולן חתומות M. Shamir.

אמרתי לו שדוֹדי אמנם מכר עבודות חתומות על ידו ולעִתים חתומות בידי שני האחים. הבולים הם בולים של דואר ישראל (את גיליון הזיכרון לא ראיתי עד כה, אך הוא בסגנון שמירי). הסקיצות הן ראשוניות ואין לי סיבה לפקפק באותנטיות שלהן, אך אינני יכול להבטיח שהחתימה של דודי היא אמִתית.

קיבלתי בדוא"ל את שלוש העבודות והעברתי אותן לבן-דודי, גדעון שמיר. כעבור חצי שעה קיבלתי את תשובתו: החתימה מזויפת. בן-עמי הודה לי והסיר את עבודות שמיר מהמכירה הפומבית.

עד ספטמבר 2008 זכו האחים שמיר לכיבודים רבים: זכיה בתחרויות, פרסומים בכתבי עת בין-לאומיים, תצוגה בתערוכות, פרסום בספרים, מכתבי הוקרה, מכירות פומביות, תעודות אותנטיות ואפילו חיקויים מעמיתים למקצוע. כעת, שנים אחרי מותם, הם עלו בדרגה: מזייפים אותם!

יורם שמיר 2008