בתחילת מאי 2008 סיימתי את סקירת עיתון דבר מ-1935 עד 1969. סטודיו שמיר נסגר ב-1974. מדוע הפסקתי את הסקירה ב-1969? בסוף שנות ה-60 התמעטו פרסומי המודעות של שמיר. עדיין מצאתי קטעי עיתונות על בולים שעוצבו על ידי שמיר וכן מודעות פרסומת שעיצבו מעצבים אחרים שהשתמשו בעבודות של שמיר: שטרות כסף, מטבעות וסמלים.

היוזמה לסקירת העיתונים באה מראובן כהן, ראש מכון שנקר לתיעוד גרפי, שהבחין שעיזבון שמיר מכיל מעט מודעות בעיתונות (בהשוואה לבולים, לכרזות ולמדליות). הסיבה, לדעתי, היא שהשמירים לא העריכו את המוֹדעוֹת כעבודות גראפיות חשובות. הייתה להם היררכיה: סמלים, בולים, מדליות, כרזות, אריזות, חוברות, ואי שם בתחתית הסולם – מודעות בעיתונות. אני הסכמתי עם ראובן שמודעות חשובות הן מבחינה עיצובית והן מבחינה היסטורית ותרבותית.

יצאתי למבצע בהנחה שהמפרסמים שנתנו מוֹדעוֹת לעיתון הנפוץ ביותר, דבר, לא יפרסמו בעיתונים אחרים. המבצע הסתיים כאמור במאי 2006. 

לפני עזיבתי את מכון לבון – והיה לי עצוב לעזוב אותו – החלטתי לערוך בדיקה: אסרוק את עיתון הארץ בחודשים ינואר-פברואר 1936. בחודשיים האלו מצאתי מספר קטן של מודעות שלא הופיעו בדבר וגם פנינה: מודעה עצמית קטנה של סטודיו שמיר המציעה שירותי פרסום ליריד המזרח. המודעה היתה מטעם "סטודיה שמיר". שאלתי את הארכיבאי של לבון והתשובה הייתה: סטודיה היא מילה רוסית.

החלטתי לסקור את עיתון הארץ החל ב-1935. מצאתי חומר רב, כולל מודעות שלא הופיעו בדבר או מודעות שהופיעו בדבר אך הודפסו בהארץ באיכות טובה יותר. התופעה של סוף שנות ה-60 חזרה על עצמה בעיתון הארץ: פחות ופחות מודעות של שמיר. בעצה אחת עם ראובן כהן החלטתי ביוני 2009 להפסיק את הסקירה בעיתוני 1970.

במשך השנתיים שעסקתי בחיפוש מודעות בשני העיתונים האלו חיפשתי מודעות גם בכתבי עת אחדים, בדרך כלל כתבי עת שלא שמעתי עליהם כגון Life in Palestine, הפועל הצעיר, סיכות ותשע בערב. 

במקביל לעיתונים היומיים העבריים חיפשתי מודעות באנגלית (ב-Palestine Post) ובערבית (אל-יום). קיבלתי מד"ר איתן בורשטיין, ההיסטוריון של בנק לאומי, תיק מלא מודעות מראשית שנות ה-70, בהונגרית, ברומנית, בצרפתית וּבגרמנית.

להערכתי מצאתי כ-800 מודעות, ועוד עשרות מודעות מצא חברי ערן ליטוין.

יורם שמיר  2008