ביום שישי אחד של שנת 2008 הודיע לי פשי אפטר ש"המשוגע" מציע למכירה בשוק העתיקות בכיכר דיזינגוף, אלבום פרסים של חברת הסיגריות קדם בעיצובם של האחים שמיר. הפרסים היו תמונות של אישים יהודים שהוכנסו לקופסאות הסיגריות והמעשנים התבקשו לאסוף אותם באלבום.

"המשוגע" דרש 150 שקל ואני סרבתי. כמה תרצה לשלם? שאל פשי, ואני אמרתי "תשעים עד מאה". 

ביום שני טלפנתי לפשי והצעתי לשלם 50 שקלים תמורת סריקה.
ופשי ענה: "אין צורך. קניתי את האלבום ב-100 שקל בשבילך והעברתי אותו לשנקר".

האלבום אינו מציין את מועד ההוצאה לאור. קבעתי את התאריך על פי ביוגרפיות של שני אנשים: (1) הוברמן, שבאלבום סופר ששבר את זרועו ב-1938; (2) ז'בוטינסקי, המתואר כאדם פעיל. בדקתי בוויקיפדיה ומתברר שז'בוטינסקי נפטר ב-1940. האלבום יצא אפוא לאור ב-1939 או בראשית 1940.

כעבור שבועיים פגשתי ב"קופי בין" שברמת אביב ג' את פרופ' דוד ויטל. ביקשתי ממנו לצרף אותי לרשימת התפוצה שלו. הוא שלח לי בדואר מאמר שלו "Schooldays in Palestine: A Memoir". הוא מתאר שם כיצד גרם לו האלבום הזה צרות בבית הספר "אחד העם" שאליו עבר לפי דרישתו מגמנסיה הרצליה. בית הספר היה בעל נטיות חינוך שמאליות. באלבום הופיעה תמונתו של אביו של דוד ויטל, שהיה סגנו של ז'בוטינסקי. הילדים הציקו לדוד, בנו של של הרוויזיוניסט. לא מצאתי את תמונת האב במהדורה שרכשתי.

כעבור חודשיים מצאתי מודעה בפלסטיין פוסט המפרסמת את האלבום. המאמר והמודעה נמצאים בארכיון הווירטואלי של מכון שנקר, ואילו האלבום – במשרדי.

אלבום נוסף הוא אלבום בולים של האחים בז'רנו. מצאתי מודעות של בז'רנו מראשית שנות ה-40, מודעות המפרסמות סיגריות עם בולים בתוך הקופסאות. לקראת סוף הקמפיין הם פרסמו מודעה וּבה אלבום בולים שבו יכול מעשן סיגריות בז'רנו להדביק את הבולים שאסף. מבט אחד באיור של האלבום הזכיר לי את האלבום של אוסף הבולים שלי בילדותי. אני זוכר שנתתי את האלבום שלי למישהו, אך איני זוכר למי. ביררתי בהתאחדות הבולים, אך הם לא ידעו על כך דבר. שאלתי סוחרים בשוק העתיקות בכיכר דיזינגוף – איש לא שמע על כך.

בנובמבר 2010 כתב לי מיקי אנגל: "טלפן אלַי. חדשות מדהימות". טלפנתי והתבשרתי מיקי שעמיתו, אורי מירב בכרמיאל, שהוא אספן של קופסאות סיגריות, רכש אלבום בולים של בז'רנו. איזו שמחה! שוחחתי עמו בטלפון, הוא נענה ברצון לבקשתי, וּסריקה של האלבום הגיעה למחרת היום. ואכן, היה זה אלבום הבולים שלי בילדותי. זכרתי שהעטיפה הייתה אפורה עם עיטורים וטקסט בכחול או בבורדו. הסריקה הראתה אפור וכחול.

באוגוסט 2010 נודע לי על אלבום נוסף של בז'רנו שעוצב ע"י האחים שמיר: דגלי האומות. איתמר לוי, בעליה של חנות הספרים של איתמר בזכרון יעקב, סיפר לי שמכר אלבום כזה לאספנית. ביקשתי שיקשר אותי עִמה, אך הוא אמר שהיא אינה מסכימה שהוא ייתן את שמה ואת כתובתה. בספטמבר מצאתי מודעה בעיתון "דבר" של אחים בז'רנו ממרץ או מאפריל 1939, המפרסמת את אלבום דגלי האומות. מודעה זו נשמטה מעינַי כאשר עברתי על עיתון "דבר"  לפני כשלוש שנים וכאשר עברתי על עיתון "הארץ" מאוחר יותר.

הדי אור, מעצב ואספן, שלח לרשימת התפוצה שלו בסוף יוני 2012 שאלה: "יש לי אלבום של דגלי האומות של חברת קדם וחסר לי דגל הולנד". ביקשתי אותו לשלות לי סריקה של השער ושל הדף שבו מופיע הקרדיט של האחים שמיר. הוא שלח לי אותם ועוד ארבעה עמודים שבהם מופיעים איורים של ערים גדולות בעולם בליווי מטבעות וּבולים. בסריקה של השער נשקף הפלש של המצלמה של הדי אור או של הסורק שלו. ביקשתי אותו לצלם שוב והוא ענה לי שאפנה את התלונה אל המעצבים, כי הם עיצבו שער כהה מאוד. עניתי לו שאני מתכנן לפגוש אותם בעוד שנים אחדות ואז אגיש להם את התלונה.

יורם שמיר 2008