ד"ר חזי עמיאור, אוצר האוסף הישראלי, הספריה הלאומית. על המסך: עטיפת הספר " סיפורה של ישראל - בבולים" מאת האחים שמיר, 1969

הספרייה הלאומית ואוסף עבודות האחים שמיר

ייעודה של הספרייה הלאומית הוא לאסוף, לשמר ולהנגיש את אוצרות המורשת של העם היהודי ושל מדינת ישראל. חלק בלתי נפרד מאוצרות אלה הוא אוסף האֶפֶמֶרָה, שעיקרו דברי דפוס בני חלוף, שתכליתם להיקרא ולהיות מושלכים לפח. פריטי האפמרה המרתקים ביותר אלה הם הכרוזים והכרזות, שתפקידם במערך התקשורת של המאות התשע עשרה והעשרים היה מרכזי, כבימה לאירועי תרבות, פולמוסים פוליטיים וחברתיים, עניינים מוניציפליים ועוד. כל אלה משקפים עבורנו את פניה של רשות הרבים הישראלית בת הזמן, באופן בלתי אמצעי. אוסף הכרוזים והכרזות של הספרייה הלאומית מונה מאות אלפי כרזות מכל התחומים ומכל הסוגים, מהם כרזות גרפיות ומהם כרוזים שעיקרם טקסט.

אנו בספרייה הלאומית מאמינים כי לבד מהאוסף העשיר שצברנו במשך יותר ממאה ועשרים שנות קיומה של הספרייה, לאורכה ולרוחבה של המדינה ישנם אוספי כרזות חשובים ומעניינים, גם אם קטנים יותר, המתמחים בנושאים שראוי להנגישם לשירות הציבור. לצורך כך הקמנו את מאגר האפמרה הישראלי "מסע בזמן" שבמסגרתו העלינו לרשת האינטרנט יותר ממאה וחמישים אלף פריטים, מקורם של רובם בכחמישים אוספים, ומיעוטם באוספי הספרייה הלאומית. ראו כאן: http://tinyurl.com/kaq2cvr

בכל אוסף שאליו הגענו, וגם באוספי הספרייה הלאומית, הכרזות בעיצובם של האחים שמיר היה אחד מהדובדבנים שבקצפת. אלה הם פניו של דור הקמת המדינה, ושל המוסדות והארגונים הציבוריים הראשיים שנטלו בו חלק: ההסתדרות, הממשלה, מפא"י, המוסדות הלאומיים, צה"ל, האיגוד למען תוצרת הארץ ועוד. אף שהיה זה עסק שמטרתו לפרנס את בעליו, ניכרת תחושת השליחות הלאומית של האחים שמיר בעבודתם. יחד עם הכרזות הם עיצבו את האתוסים המכוננים של היישוב והמדינה: עלייה, התיישבות, ביטחון, בניין המשק הלאומי ועוד.

יחד עם אוספים מעטים אחרים, אוסף האחים שמיר הרים תרומה ייחודית לפרויקט "מסע בזמן", והיא הממד הוויזואלי הדומיננטי שבו. בתקופה שבה מרב הכרזות היו טקסטואליות בעיקרן ובעלות ממד עיצובי מינימלי אם בכלל, האסתטיקה והיצירתיות של מאות הכרזות, וגם של אלפי הפרסומות, מבטאים היטב את נוכחותם הבולטת על גבי לוחות המודעות ביישוב ובמדינה. ובמבט מימינו לאחור, הצבעוניות העזה שלהן ממחישה לבני הדורות שבאו לאחריהן כי המציאות לא היתה כולה "בשחור-לבן" כפי שניתן להבין מכל עדות אחרת ששרדה מאז ועד לימינו, כמו העיתונים והתצלומים, ואפילו הטלוויזיה.